פתופיזיולוגיה

הפגיעה בגפיים התחתונות אצל חולי הסוכרת היא הן בעצבוב היקפי (=נוירופתיה פריפרית) והן בכלי הדם (=אנגיופתיה). הפגיעה היא בדרך כלל משולבת אך הביטוי הקליני השכיח יותר הוא דווקא הנוירופתיה . הנזק הנגרם הוא תלוי בזמן המצאות המחלה ובאיזון רמות סוכר בדם.

נוירופתיה פריפרית

נוירופתיה פריפרית היא הגורם החשוב ביותר להופעת כיבים בכף הרגל הסוכרתית . קיימת פגיעה בכל סוגי הסיבים העצביים : סיבים סנסוריים (תחושתיים); סיבים מוטוריים (תנועתיים); וסיבים אוטונומיים (מערכת סימפתטית).

  • א. פגיעה מוטורית – כתוצאה מאטרופיה והחלשות של שרירים בכף הרגל ובעיקר השרירים שבין עצמות המסרק מתקבל עוות של כף הרגל בצורת “צניחה” של ראשי עצמות המסרק ויצירת אצבעות “פטיש” (Hammer Toes) . פועל יוצא מכך הוא יצירת אזורים בכף הרגל עם לחץ מוגבר . אזורים אלו הם תחת ראשי עצמות המסרק בחלק הפלנטארי (ובעיקר תחת מסרקים 1+5) ובחלק הגבי של האצבעות .
  • ב. פגיעה תחושתית – עקב הפגיעה העצבית תחושתית נפגעים כל מרכיבי התחושה : איבוד תחושת כאב שטחית ; איבוד תחושת לחץ ; איבוד תחושת טמפרטורה ; איבוד תחושה פרופיוצטיבית .
  • ג. פגיעה אוטונומית – פגיעה במערכת סימפתטית גורמת לירידה או חוסר מוחלט בהזעה וזה גורם לעור יבש וסדוק . בנוסף נגרמת וזודילטציה של כלי דם בכפות רגליים וזה גורם ל- Pooling A-V Shunt.

 

אנגיופתיה

מחלת כלי דם פריפרית היא הגורם החשוב ביותר להצלחת ריפוי של כיבים סוכרתיים . אצל סוכרתיים הפגיעה היא בעורקים גדולים (=מקרואנגיופתיה) ו/או בעורקיקים (= מיקרואנגיופתיה) .
מקרואנגיופתיה מתבטאת ב 2 דרגים:

  • א. Atherosclerosis – היצרות וחסימת עורקים הגורמת להיפוקסיה/איסכמיה דיסטלית לחסימה.
  • ב. Medial Sclerosis – הסתיידות שכבת ה Tonica Media הגורמת להפיכת העורקים (ובעיקר הקטנים) לקשיחים ובלתי לחיצים.


מיקרואנגיופתיה – מתבטאת בהפרעה בזרימת דם עורית. לא מהווה גורם ראשוני להתחייבות אך מעכב החלמה של פצעים
.